(08.07.05)  חובת דיווח על אלימות נגד נשים: פטרנליזם מול אוטונומיית הפרט
מאת: רועי אזרד


מבוא
התרחבותה של תופעת האלימות נגד נשים, נפוצה בשנים האחרונות בישראל ובעולם. מערכת החוק והמשפט נדרשת להתמודד עם האתגרים שהתופעה הזו מציבה בפניה. כחלק מהניסיון להתמודד עם התופעה התבססה במדינות שונות בארה"ב בעיקר חקיקה המחייבת את אנשי מקצועות הרפואה בפרט, או את הציבור בכללו לדווח על חשש לאלימות בי ן בני זוג. בדיון זה ננסה לעמוד על הדין הישראלי המצוי כיום ויעילותו בהתמודדות עם הבעיה. בהמשך נבחן את הדין הרצוי והמצוי ב"משקפים" פטרנליסטיות של המשפט אל מול גישות הדוגלות בשמירה על אוטונומיית הפרט.

אולם קודם אתחיל בדיון המשפטי, ראוי אולי לספר מעט על פאני (להלן: "פרשת דויד"), פעם הייתה נערה בת 15, צעירה וחיננית, היום היא צד לסיפור משפטי מזעזע. כאשר היא צעדה בזריזות, אז כשהייתה צעירה לעבר ביתה, היא צעדה לעבר אבא, שנשא אקדח, וירה מול עיניה באמא ובה עצמה. מפגיעה זו נפצעה פאני באופן אנוש, ונותרה משותקת בשתי רגליה ובזרועה השמאלית, היא סובלת עד היום מפגיעות גופניות ונפשיות.

פאני, אחותה ומשפחתה טופלו על ידי פקידות סעד. אותן פקידות סעד ידעו על עברו האלים של אביה, הם ידעו על כך שברשותו אקדח, ושקיים פוטנציאל גבוה לאלימות קשה ופגיעה בילדים ובאישה, אך לא דיווחו על כך.

א.מטרתנו בדיון זה היא לברר ולדון בסוגיות הבאות:
א. האם בכלל ראוי כי לעובדות סעד, עובדות סוציאליות ועובדים אחרים שהם בעלי יכולת אבחנה, טיפול או "עוסקים בקשר אנושי" תהיה חובת דיווח ע"פ חוק, למקרי אלימות מובהקים בנשים על ידי בני זוגן?
ב. באילו מצבים ומקרים ראוי להחיל חובת דיווח? האם ראוי להחיל אותה בכל מצב ומקרה? או שמא ייתכנו מקרים שהחלת חובת הדיווח אינה רצויה, הן מבחינה חברתית - כללית, והן מנקודת מבטו של הקורבן.

ובהקשר לשאלה זו האחרונה, עולה הדילמה: כיצד יש להתמודד מחד עם חובתם של רשויות המדינה להגן על חייו ושלמות גופו של אדם ומנגד זכותו הבסיסית של כל אדם להגנה על פרטיותו וצנעת חייו.

נבחין, ששאלה זו טומנת בחובה שאלה מקיפה יותר, המעלה לדיון את המתח בין גישה פטרנליסטית, הדוגלת בהגנה על הפרט בפני עצמו בדרך כפייה, לבין גישה הדוגלת בעקרונות של אוטונומיית הפרט, לפי גישה זו יש לכבד את החלטתו של אדם כבוגר, לפעול גם באופן שנראה לכאורה שמרע את מצבו, גישה זו תעדיף כמובן פלישה מינימאלית ככל האפשר לפרטיותו וצנעת חייו של אדם.

ב. המסגרת הנורמטיבית לדיון והדין המצוי
בחוק הישראלי קיימות חובות דיווח מצומצמות, במקרים מוגבלים בלבד. אני מציין "איים" אלה של חובות דיווח, כי אלה ישמשו אותנו בהמשך בבואנו לחקור, להעמיק ולהבין את חובת הדיווח האפשרית לעניין של נשים במקרי אלימות.

1. חובת דיווח של רופאים, לפי הוראות ס' 29(ב) לפקודת בריאות העם בשילוב תקנה שהותקנה ע"י שר הבריאות , חובה זו רלוונטית לענייננו, כי היא חלה בין היתר גם על נשים, לפי ההוראות ושיקול הדעת שנקבע בתקנה.

2. חובת דיווח לגבי עבירות על קטינים וחסרי ישע שחלה על גורמים רפואיים וטיפוליים שונים המוגדרים בסעיף 368 לחוק העונשין, רלוונטית לענייננו שכן בהמשך נרחיב הדיון על הקשר האפשרי בין חסרי ישע כמוגדר בסעיף דלעיל, לבין סיטואציה של אישה במצבי אלימות קשים.

3. חובת יידוע לגבי אלימות במשפחה, לפי הוראות ס' 11א לחוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א - 1991 קובע "חובת יידוע" לגבי אדם בגיר, שאינו חסר ישע או קטין: "רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג קליני, עוסק במקצוע פרה-רפואי, עורך דין, איש דת או טוען רבני, שעקב טיפול או ייעוץ שנתן לאדם במסגרת עיסוקו במקצועו או בתפקידו, היה לו יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה באותו אדם (בסעיף זה - המטופל) על ידי בן זוגו או על ידי מי שהיה בן זוגו בעבר, יידע את המטופל על כך שבאפשרותו לפנות לתחנת משטרה, למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה מטעם המחלקה לשירותים חברתיים, וייתן לו כתובת ומספר טלפון של המקומות האמורים הקרובים למקום מגוריו של המטופל". (הדגשה שלי - ר.א.).

4. הצעת חוק בארץ, אותה הציעו יעל דיין וזהבה גלאון, ניסתה להחיל את מודל "חסר הישע" בתיקון לחוק העונשין. ע"פ הצעה זו יש להחיל את חובת הדיווח הקיימת בדין הפלילי כעת לגבי תקיפה או התעללות בקטין או חסר ישע גם למקרים של אלימות בין בני זוג. גישה זו יוצאת מתוך נקודת הנחה כי במקרים רבים האישה המוכה חיה תחת טרור ופחד מתמשך, ובתוך הכרה במצב נפשי של טראומה ברמות שונות ו"שיתוק" של האישה שייתכן ואינו מאפשר לה לקבל הכרעות שקולות לגבי חייה וגורל ילדיה, הצעה זו לא הוסדרה בחקיקה בארץ.

לסיכום, ניתוח של הדין המצוי מעלה כי אין חובת דיווח ספציפית לגבי אלימות בין בני זוג, בשונה למשל מחובת הדיווח הקיימת לגבי קטינים וחסרי ישע. אומנם, קיימת חובת דיווח המעוגנת בתקנה של הממסד הרפואי, אך חובת דיווח זו חלה רק על בתי חולים ולא למשל על מרפאות או רופאים בקהילה. בנוסף, חובת הדיווח מתעוררת רק כלפי נשים המגיעות לבית החולים כתוצאה ישירה ברורה ובוטה ממקרה אלימות, במקרה שאישה מגיעה לבית החולים, שלא בעקבות אלימות, אך מתעורר חשד לאלימות בין בני הזוג, יש איסור דיווח ללא הסכמתה, בהתאם לחובת הסודיות המעוגנת בחוק. אף כי ראוי לציין כי קיימת הגנה מפני תביעה פלילית או אזרחית למי שמפר את חובת הסודיות, ומתלונן על אלימות כלפי אישה, אף שלא בהסכמתה. מיותר לציין כי סעיף זה אינו מהווה חובת דיווח לעניין אלימות בין בני זוג.

ג. דיון באפשרות של החלת חובת דיווח - בין פטרנליזם לאוטונומיית הפרט
הבסיס לדיוננו יהיה דווקא ס' 11א לחוק למניעת אלימות במשפחה, סעיף זה, הקובע "חובת יידוע" לבעלי מקצוע שונים אמור לאזן בין תפיסה פטרנליסטית משפטית שמטרתה להגן על האדם מפני עצמו, לבין תפיסה ששמה דגש על האוטונומיה של הפרט. משמעות חובת היידוע הינה שיש לספר לאישה על יכולתה לפנות לגורמים מקצועיים או למשטרה, ולאפשר לה להחליט את החלטתה בכוחות עצמה. עלינו לבחון האם ראוי לעגן תפיסה פטרנליסטית יותר בחוק, ולהפוך את החוק מ"חובת יידוע" ל"חובת דיווח" בדומה לסע' 368 ד לחוק העונשין. או אולי עלינו להתייחס לאישה במצבי אלימות קשים כאישה שיש להגן על פרטיותה, על זכותה להחליט עבור עצמה כבגירה, תוך שימור המצב המשפטי הקיים (היינו, "חובת ידוע") ברמה כזו או אחרת.

האם סטאטוס של אישה מוכה הוא מספק על מנת שנגדיר אותו כמצב שבו עלינו להגן על הפרט מפני עצמו? לדעתי, פרשת דויד, אותה הזכרנו בראשית הדיון, ממחישה בעוצמה רבה את התוצאה החברתית העצומה של אי נקיטה בפטרנליזם בעוצמה ראויה.

האם באמת ראוי להגן בעוצמה כה רבה על האוטונומיה של הפרט מתוך ידיעה שהוא גורר בהכרח הרס מוחלט של משפחות שלמות?

בבית, העיר הש' בך בפרשת בוחבוט: "חייבים קורבנות האלימות מסוג זה ומשפחותיהם להבין, כי יש רק דרך אחת לתגובה על מעשים כאלה, כאשר דרכי השכנוע המקובלות אינן מועילות. רק הפניה לרשויות הממונות על כך, היינו, משטרת ישראל או רשויות הרווחה והסעד" (הדגשה שלי - ר.א.) ... "אכן דרושים כוח רצון, תושייה ולעתים אומץ כדי לפנות לגורמים הנ"ל ולבקש עזרתם, אך אין מנוס מכך, ואף מחובת קרוביהם וידידיהם של אותם קורבנות לעודדם ללכת בדרך זו, או אף, במקרים חמורים לנקוט בעצמם יוזמה בכיוון זה".

הש' בך מכיר איפה בבעיית ההפנמה, ב"מעגל הקסם" בו מצויות נשים רבות הנמצאות במסכת . אולם פתרונו של הש' בך, כי קרוביהם של הקורבנות יפנו לרשויות נראה לי בעייתי ומנותק מהמציאות היום יומית של הקורבנות, שם קשר השתיקה והאימה הוא כה רב, כה עמוק ומושרש עד שהוא הופך לנורמה בין כל המעורבים. פתרונו של הש' בך, מקשר אותנו לדין הקיים בדין הישראלי המעגן "חובת יידוע" בלבד, זוהי גישה פסיבית מדי לדעתי, שאינה מתמודדת באופן מיטבי עם סוגיה שהמורכבות שלה דורשת פיקוח וצורת התערבות שונה ויוצאת דופן.

מצב מיוחד זה, אותו כיניתי "מעגל הקסם" ותופעת אי הדיווח של הסביבה, דורש מאיתנו לחקור ולבחון, האם ניתן להשוות בין מצבה של האישה במצבי אלימות במשפחה, לבין מצב "חסר הישע" ומאפייניו לפי סע' 368 לחוק העונשין המוגדר באופן הבא: "מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו".

כיצד היינו מגדירים את האישה המוכה, אותו "הצל" כהגדרתה של הש' דורנר בפרשת בוחבוט, נשים שכה כבולות במצבן וייאושן עד שהן מגיעות למצבים הקיצוניים ביותר, הנוראים ביותר.

ראשית, נבחין כי מדובר בנשים בגירות. ללא מחלה כלשהי, או מוגבלות גופנית, יש להן מוגבלות נפשית, זוהי אינה מוגבלות נפשית שניתן להגדירה במדעי הנפש, אך ניתן להגדירה בקלות בשילוב של מדע הסוציולוגיה ומדע הנפש. האישה כבולה, כיוון שהיא מעין שבויה, השבי שלה הוא אינו פיזי, זהו שבי מנטאלי היוצר "חסם" המונע ממנה להחליט באופן רציונאלי. "חסמים" אלה משתלבים עם בעיות קונקרטיות של תלות כלכלית בבעל, גידול הילדים, החשש לקיומם, להשארתם בלי דמות אבא, או בלי דמות אמא. גם לסביבה החברתית יש השפעה כובלת מסוימת לקיום החסם.

מצב מורכב זה פועל באופן שונה על נשים במצבים שונים, למשל - לא דומה חברה חרדית לחברה חילונית, לא דומה אישה בחברה מוסלמית כפרית, לחברה מוסלמית עירונית. גם מצבה הנפשי של האישה הוא שונה מאישה לאישה, מורכבות אישיותה יכולה להשפיע לכאן ולכאן על יעילותו של החסם, ויכולתה להחליט החלטות רציונאליות.

במקביל, לא תמיד ההחלטה הרציונאלית היחידה, מבחינת האישה, תהיה דווקא לפנות לרשויות. מקרים של עוני קשה, משפחות קשי יום, כאשר האב מהווה דמות מפרנסת עיקרית, אך במקביל - גם דמות הרודה באם ובילדים, תקשה במיוחד על החלטתה של האם לפנות לרשויות. שכן תחשוש לאבד את הכול, לפגוע בילדיה, במקור פרנסתה ופרנסתם היחיד. עלינו לשאול את השאלה, האם אנו מעדיפים מבחינה חברתית כי האם תפנה לרשויות במצבים כגון אלה, או האם כחברה, אנו מוכנים "לספוג" את סבלה, (תוך הבנת חוסר רצונה של האם לפנות לרשויות ולרכך את העוול שנוצר לה) ולהניח לה לסבול, אך במקביל בלי לפגוע סוציאלית במשפחה.

לאור האמור, ניתן איפה לסבור כי אכיפת חובת דיווח עלולה לצור "חרב פיפיות" שתגרור הרס של תא משפחתי רעוע ממילא, תוביל להרתעת יתר אצל גברים, ואולי אף תפגע באופן עקיף בשלמות התא המשפחתי במשפחות "בריאות". עם זאת, ניתן לפתור את הבעיה ע"י איזון חובת הדיווח בשיקול דעת של גוף שתפקידו לא לפעול דווקא במישור הפלילי גרידא, אלא ראשית כל במישור טיפולי - סיעודי (ר' למשל ההסדר הקיים בקנטקי) תוך כדי שילובם של גורמים מקצועיים. עם זאת, לעניות דעתי, אין להימנע באם מחליטים על החלת חובת דיווח, על פעילות במישור הפלילי, ע"פ שיקול דעת של הגוף המחליט, במקרי אלימות קשים בהם יש חשש לשלמות פיזית של האישה והמשפחה.

ד. הסדרים שונים בעולם לגבי חובת דיווח
מעניין לציין כי במדינת קנטקי בארה"ב, קיימת חובת דיווח המושתתת על ההסדר של "חסר ישע", ע"פ ההסדר בקנטקי קיימים שירותי הגנה ל"מבוגרים חסרי ישע" כאשר קמה חובת דיווח על כל אדם, לרבות גורמים מקצועיים לקבינט מיוחד - "Cabinet for families and children" קבינט זה מרכז את הטיפול המשולב באישה ובילדיה, ונותן לה כלים שונים לרבות משפטיים כדי להתמודד עם בעיית האלימות.

הסדר דומה לזה שבקנטקי, היינו הסדר המשלב חקיקה הנוגעת לחובת דיווח על התעללות במבוגר, ע"פ הדגם של חובת דיווח בקטין או בחסר ידע קיים גם במדינת ניו-מקסיקו.

הסדר שונה נקבע במדינת קליפורניה, ארה"ב, הקובע כי חלה חובת דיווח מצומצמת לגבי רופאים ועובדי רפואה בלבד. הסדר זה דומה להסדר הנורמטיבי בארץ, הקבוע בתקנות בריאות העם. ע"פ חוק העונשין במדינת קליפורניה (סעיפים 11,160- 11,163.3), ישנה התייחסות ספציפית בלבד לממסד הרפואי. חוק זה שקיים גם במדינות שונות נוספות בארה"ב: קולרדו, קנטקי, ניו-המפשייר, ורוד איילנד, מחייב מגישי טיפול רפואי לדווח למשטרה על כל מקרי הפציעה הנובעים מאלימות במשפחה בין מבוגרים.

עם זאת, נבחין כי בשונה מהמצב הקיים בארץ ע"פ פקודת בריאות העם, ישנו דיווח כוללני במדינות אלה של "התנהגות תוקפנית או מתעללת". החוק מגדיר בפירוש הגדרת "התנהגות תוקפנית ומתעללת" תוך שימוש ב - 24 סעיפי חוק שונים, שבין היתר כוללים גם: התעללות או סיכון ילדים, התעללות בקשישים ולענייננו - התעללות בין בני זוג. החוק דורש כי המטפל הרפואי ידווח למשטרה בטלפון במהירות האפשרית ויגיש דו"ח בכתב תוך יומיים.

פירוש הדבר, שבמדינת קליפורניה, ובמדינות שהוזכרו ישנו שוני חשוב בין המצב שקיים בפועל בדין הישראלי, המעוגן בפקודת בריאות העם, אין כל דרישה שהמקרה יהיה כ"תוצאה ישירה וברורה" מאלימות. וקיימת חובת דיווח באם מתעורר רק חשד, גם ללא הסכמת האישה.

ה. דיון וסיכום: החלת גישה פטרנליסטית וחובת דיווח
במקרה שלפנינו, קיים מתח מובנה בין גישה פטרנליסטית, המעדיפה לשלול זכות החלטה של הפרט על מנת לקבוע עבורו את טובתו לפי השקפה כללית, חברתית, כלכלית וכדו', לבין תפיסה המוקירה באופן בלעדי את האוטונומיה והרצון של הפרט. גישה זו בהתגשמותה הקיצונית תאפשר לפרט לבצע כל פעולה, כל עוד היא בגבולות המשפט, גם אם יש באותה פעולה פגיעה ממשית ועצומה באותו פרט. קיימים ביטויים לתפיסות פטרנליסטיות ולתפיסות המוקירות אוטונומיה במשפט המשווה ובמשפט הישראלי, אין ספק, כי אף אחת מהגישות בנגזרתם הקיצונית אינה מועילה או תורמת לדיון במקרה שלפנינו, עלינו לבחון כיצד לאזן בין הגישות ולאמץ גישת ביניים מאוזנת יותר.

השוללים את הגישה הפטרנליסטית, מתבססים במידה רבה על עקרון האוטונומיה של הפרט, והזכות לפרטיות ס' 2(11) לחוק הגנת הפרטיות מתאר מצב קונקרטי של פגיעה בפרטיות והיא - "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" ; החלת חובת דיווח הינה ללא ספק שימוש בידע, הנוגע לצנעת הפרט של אדם, שלא למטרה שלשמו נמסר.

עם זאת, ס' 18(2) (ב) לחוק הגנת הפרטיות קובע הגנה באם "הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה", נראה שבהיעדר חקיקה מתאימה, בדומה לזו שהוצעה ע"י ח"כ דיין, לא ניתן לעשות שימוש בתנאיו של הסעיף לענייננו על מנת להחיל "חובת" פגיעה בפרטיות ומסירת דיווח בנסיבות שבדיון. היינו, במצב בו מתגלה תופעת אלימות קשה בין בני הזוג, המתגלה ע"י עובדות הסעד, או עובדות סוציאליות, או אפילו בביקור "סתם" בבית החולים.

לאור האמור, נוצר מצב שנשים "כלואות" בפרטיותם של עצמם, והגנת הפרטיות שלהם, תוך הגנה עודפת על האוטונומיה של פרטיותם, יוצרת שבלונה הרסנית של הרס וחידלון, עד כדי אלימות ופגיעה סביבתית הן למשפחה הקרובה, והן לילדים, שמחקרים שונים מעידים על "אימוץ" דפוס האלימות אצלם.

אני סבור, כי יש להחיל חובת דיווח בחוק למקרי אלימות בין בני זוג, תוך הפחתה מינימאלית של הסכנות הטמונות בהחלה שכזו, למשל הטמעה גורמים מטפלים וחינוכיים בתוך גוף מרוכז, בדומה להסדר שקיים בקנטקי, מאזן לדעתי באופן נכון את החסרונות שקיימים במשטר הדיווח והופך אותם ליתרונות חשובים. צריך לזכור שלחובת הדיווח ישנם מרכיבים פליליים, אולם אלו לא ישלפו באופן מיידי, מטרת חובת הדיווח היא קודם כל לטפל באופן יעיל בבעיית האלימות הספציפית, ובמקרים קשים וקונקרטיים יעשה שימוש בכלי הפלילי, או במקרה של החרפה בפעילות האלימה.

החלת חובת דיווח יוצרת מודעות חברתית כללית לבעיה, ופיקוח על בעיות אלימות שאינם מדווחות ותאפשר לעניות דעתי, באם יעשה שימוש נכון בכלי הזה - גם טיפול אמיתי יעיל וממוקד בבעיה.


------------------------------------------------------------------------------------------------------

*. רועי אזרד, סטודנט שנה שנייה בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למינהל.
1. עד שנת 2004 (עד ה-22 בנובמבר 2004) נרצחו 10 נשים בידי בני זוגן (מכתב תשובה לפניית מרכז מחקר ומיידע של
    הכנסת, 22 בנובמבר 2004), 20,000 תיקים נפתחו בשנת 2004 בשל גילויי אלימות במשפחה, 80% מהם בעקבות
    תלונות של נשים, 20% מבוססים על תלונות שהגישו גברים נגד נשותיהם, להרחבה ר' גם סקר נעמ"ת לרגל היום
    הבינלאומי למניעת אלימות במשפחה (2004).
2. בארה"ב כל יום נרצחות 4 נשים כתוצאה מאלימות במשפחה, כ - 1400 נשים בשנה (לפי נתוני ה - FBI), ישנם כ -
    572,000 דיווחים רשמיים על אלימות פיזית כל שנה, מתוכם 170,000 רציניים מספיק כדי להצדיק טיפול בבתי מיון.
    להרחבה בעניין נתונים אלה ר' Violence Against Women: A National Crime Victimization Survey Report",
    U.S. Department of Justice, Washington, D.C., January 1994 ;The National Women's Study," Crime
    Victims Research and Treatment Center, Medical University of South Carolina, Charleston, SC,
    1992
3. ת"א (ירושלים) 404/93 דויד נ' אליה, תק-מח 97(3)3031 (טרם פורסם).
4. על אף שנדחתה עתירתה של פאני בביהמ"ש קמא, נתקבל ואושר ההסדר (בערעור שהוגש לביהמ"ש העליון, וקיבל
    בו תוקף) בין העותרות למדינה ולעירייה על "תשלום חסד" סמלי אותו תשלם העירייה והמדינה במחולק, תשלום
    חסד זה מבטא את ההתחשבות בנסיבות המזעזעות שהובילו לתביעה.
5. עיקר הדיון בתביעה הנ"ל נסב על האספקט הנזיקי של המקרה, תוך בחינת רשלנותם של המשיבות.
6. לדוגמא, כמוגדר בסעיף 11(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א-1991 ("חובת יידוע"), בין שאר התפקידים
    המופיעים בסעיף זה מופיעים גם אנשי דת, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ועובדי חינוך.
7. חובה זו, שחלה לגבי כל רשות מרשויות השלטון, ולגבי כל הזכויות המנויות בחוק היסוד מוגדרת בס' 11 לחוק
    יסוד: כבוד האדם וחירותו.
8. לאור הוראות ס' 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי: "כי אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".
9. כמוגדר בסעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובהתאמה סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981.
10. כפי שמסבירה פרופ' רדאי במאמרה, פ' רדאי "על השוויון" משפטים כ"ד (תשנ"ד-תשנ"ה) 241, 260 :
    "פטרנליזם הוא הגנה כפויה המגבילה את האוטונומיה של הנהנה".
11. ה"אחראי על קבלת חולים" ע"פ תקנות בריאות העם הוא הרופא או אחות המוסמכים באותו הזמן לפי הסידורים
    וההוראות הקיימות בביה"ח, להחליט על קבלת חולים לטיפול.
12. שקמה כאשר מתעורר אצל האחראי לקבלת חולים "חשש סביר" שהיה מעורב במעשה אלימות (לרבות אלימות
    במשפחה).
13. סעיף 368ד(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כך: "רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי .
    רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא
    קטין או חסר ישע - שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה כקטין או
    חסר ישע בידי אחראי עליו - חובה עליהם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה
    זו, דינו - מאסר ששה חדשים". (הדגשה שלי - ר.א.)
14 ובהתאם לאמור בסעיף 11א(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991, הותקנו תקנות המסדירים את
    חובת היידוע, למשל: תקנות למניעת אלימות במשפחה (יידוע בידי עובד סוציאלי) התשס"ג-2003.
15. הצעת חוק העונשין (תיקון - חובת דווח על אלימות נגד בני זוג), התשנ"ט - 1999.
16. חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א -1981.
17. שם, סעיף 18.
18. ההגנה תקפה במקרים בהם "היה על פוגע בפרטיות חובה חוקית, מוסרית חברתית או מקצועית לעשותה" או
    במקרים בהם יש חשש ממשי לשלום המטופלת.
19. דוגמא לפטרנליזם מסוג זה הוא סעיף 119(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 הקובע חובת חבישת קסדה בנסיעת
    אופנוע.
20. דויד, לעיל הערה 3.
21. כפי שמציינת באותה פרשה הש' אור "דיווח של פקיד סעד על חשש לחיי בן משפחה בשל אלימות או איומים על
    חייו מצד בן משפחה אחר, אינם בהכרח פגיעה בפרטיותו או בחופש הפעולה שלו. לעיתים, דווקא אי נקיטת כל
    פעולה מצד בן משפחה הנתון במצוקה מעידה על מידת חולשתו והיזקקותו לעזרה." (הדגשה שלי - ר.א.)
22. מצב זה הוא "מעגל הקסם" בו שרויות נשים במצבי אלימות קשים, בו מצד אחד הם שרויות כה עמוק בתוך הקשר
    והמצד האחר הן סובלות בו עד כדי ייאוש, מצב זה תואר ע"י הש' דורנר בפרשת בוחבוט, ע"פ 6353/94 בוחבוט נ'
    מ"י, פ"ד מט(3), 647, 654 במילים "היא הסתובבה כצל".
23. שם, בעמ' 649.
24. ראו דיון נרחב בסוגיה זו בספרה של א. קמיר פמיניזם, זכויות ומשפט האוניברסיטה המשודרת (הוצאת משרד
    הבטחון) 124.
25. בוחבוט, לעיל הערה 22, בעמ' 654.
26. נ. אבני נשים מוכות: התופעה ומקורותיה, עבריינות וסטייה חברתית, כרך יח', תל-אביב, 1991, עמ' 13.
27. Adult Protective Services SOP 154.
28. Barbee A., Bledsoe, Antle B. and Yankeelov, P A qualitative Evaluation of Kentucky Domestic
    Violence Mandatory Reporting Law: Effects on Victims and Their Children.
29. Barbee A., Bledsoe, Antle B. and Yankeelov, P. Report on the Interview Study assesing Kentucky's
    Mandatory Reporting Law. March, 2000.
30. מעבר להיבט הפורמאלי-נורמטיבי של עיגון ההוראה בחוק ברור ומובן, לעומת עיגון בתקנה בלבד בארץ, דבר
    שאולי מעיד על רצינות ההסדר בדין הישראלי.
31. כך למשל, ביטויים לתפיסה פטרנליסטית בחקיקה ניתן למצוא בס' 14 לחוק החוזים (חלק כללי), חובות מסוימות
    בתקנות התעבורה, בין היתר החובה לחגור חגורת בטיחות, והחובה לכבוש קסדה באופנוע, ביטוי לתפיסה המבטאת
    אוטונומיה של הפרט ניתן למצוא בביטול עבירת ההתאבדות.
32. בהתבסס על הוראות סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, הקובע כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא
    הסכמתו" (הדגשה שלי- ר .א. ).
33. אבני, לעיל הערה 26, בעמ' 21.